המסע לכושר: לקום מהספה 👟

אולי מוזר לציין את זה, אבל ה-31 במרץ הוא הכושרלדת שלי. כמעט לפני שנה עשיתי את האימון הראשון שלי מזה שנים, ומאז לא היבטתי לאחור. אבל לא אספר לכן כאן איך אין לי בעיות יותר, איך החיים שלי מושלמים, איך ירדתי עשרה קילו ויש לי קוביות בבטן. בכל מקום תוכלו למצוא המלצות לכושר והחשיבות של פעילות גופנית לבריאות, ודי מיציתי. התיישבתי לפרוק למקלדת את כל מה שלמדתי בקשר לנושא המורכב הזה אבל הבנתי שנצטרך יותר מפוסט אחד לסקור את כל הנושא - אז בפוסט הזה אגע בשלב ההתחלתי של המסע הזה - האימון הראשון. זה יהיה החלק הראשון מבין שני פוסטים על כושר - הראשון יהיה איך להתחיל, השני יהיה איך להתמיד ומה למדתי, ואיך הפכתי כושר לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

תמצאו את ה"למה"

אני מניחה שהגעתן לכאן כי מעניין אתכן איך להיכנס לכושר, ובכל הנוגע להרגלים ארוכי טווח, במיוחד כאלו שמרתיעים כמו כושר - הוא הגדרת ה"למה". הרבה אנשים מתחילים לעשות ספורט בגלל איזושהי סיבה מעורפלת כזאת - "כי כדאי", "כי זה בריא". יש חשיבות ענקית להגדרת ה"למה", ורצוי שיהיה יותר ספציפי.

החלק הראשון בהגדרת ה"למה", הוא ה"למה לא". חלק גדול מאד שמה שדירבן אותי להתחיל להתעמל, היה להבין למה לא התעמלתי עד כה. לכל אישה יש את הסיבות שלה - הטרדות וטראומות בשיעורי ספורט, אימון שהיה מצלק במיוחד שבו סבלנו, התנשפנו ולא נהנינו, סלידה ממעולם הפיטנס והדיאטות ופחד להישאב אליו, וכו'. החלק הזה הוא לא כדי שנחשוב שאנחנו סתם מתרצות ועצלניות, להפך - החלק הראשון בתהליך הוא הפגנת חמלה עצמית. כל הסיבות שבגללן לא עשינו ספורט הן לגיטימיות ומוצדקות. אנחנו מכירות בהן כדי להתחיל את התהליך במיינדסט בריא, וגם כדי שנדע מה מרתיע אותנו, כדי שנוכל להתחשב בו בהתחלה.

החלק השני בהגדרת הלמה, הוא ה"למה כן". התהליך של הגדרת ה"למה כן" מעמת אותנו עם המניעים האמיתיים שלנו, האם הם יוכלו לדרבן אותנו בהמשך הדרך, והאם הם מגיעים ממקום לא בריא. לדוגמה, רצון להתחטב או לרדת במשקל הוא "למה" חלש. אנחנו לא יכולות לצפות איך ניראה, גם בכושר שיא, מה שיוביל למצב שבו אם אנחנו מתעמלות ולא רואות שינוי פיזי - לא נרצה להתמיד. אני מאמינה ב"למה" שקשור לדברים יותר ודאיים, שהסיכוי שלהם לקרות יגדל יותר ויותר, כל עוד נמשיך להתמיד. לדוגמה - אני רוצה להתנשף פחות כשאני הולכת. אני רוצה להאריך ימים. אני רוצה שתהיה לי יותר אנרגיה. אני רוצה להתחזק.

מבטטת כורסה לאלילת פילאטיס

אז איך עברתי מבטטת כורסה שלא עושה ספורט אף פעם, לאימוני פילאטיס מתקדמים 45 דקות ביום? שינוי טרמינולוגיה

זוהי דווקא תרבות הפיטנס שגורמת לנו לחשוב על ספורט כעינוי וכעונש! משפטים כמו no pain no gain, "אלא אם כן אתה מקיא או מדמם, אל תעצור" רק מרתיעים אנשים מלרצות להתעמל, והשינוי מתחיל בשפה. במקום "אני צריכה להתעמל" - "אני זוכה להתעמל". "אני לא מאמינה שאני צריכה לעשות את זה במשך שעה" - "אני לא מאמינה שיש לי שעה שלמה בה אני דואגת לעצמי ולבריאות שלי". "אני רק רוצה לגמור עם זה" - "אני מתרגשת לקראת התחושה של אחרי האימון". עוזר לזכור שגם היכולת לעשות אימון היא פריווילגיה - שיש לנו גוף מתקפד ובריא שסוחב אותנו.

להתחיל בממש, ממש קטן

לא הייתי מתמידה בספורט אלמלא הייתי מתחילה מאימוני מתחילים. אי שם התחלתי את לו"ז המתחילים של blogilates, ועשיתי אותו שלוש פעמים (!) עד שהתקדמתי ללו"ז הרגיל. בכך שאנחנו מתחילות בקטן, אנחנו מאמנות את עצמינו לזכור שספורט הוא לא תמיד נוראי, כואב ומאמלל. בכך שהאימון הראשון יהיה פחות נורא משחשבנו, אנחנו לא מפחדות להמשיך לאימון הבא. אם האימון הראשון שלנו יהיה אימון HIIT שלא נוכל להשלים, הזיכרון ממנו יהיה טראומתי, ולמה שנרצה להמשיך?

להתחשב ב"למה לא"

חלק מחשיבות הגדרת ה"למה לא" הוא ליצור סביבה אופטימלית ונקייה מחיכוכים. לדוגמה, ה"למה לא" שלי היה הפחד לעשות ספורט בציבור, ולא רציתי להתחייב כספית לחדר כושר - לכן התחלתי מאימונים ביתיים ביוטיוב. אם חלק מה"למה לא" שלך הוא חוסר זמן, אפשר להתחיל מאימונים קצרים של עשר דקות, עד שתרגישי מוכנה לתעדף אותו גבוה יותר ולפנות לו יותר זמן - לצמצם את רמת החיכוכים למינימום האפשרי.

טעויות של מתחילות

אז ממה רצוי להימנע כשמתחילים להתאמן?

🏐 לדבוק בספורט שאתן לא נהנות בו - בתחילת המסע שלי, לא רציתי רק לעשות פילאטיס, אלא גם לרוץ. למרות שהתחלתי לרוץ לאט ובזהירות ושיפרתי את הסיבולת שלי, שמתי לב שאני לא מצליחה להתמיד בריצה כי פשוט לא נהניתי. החלטתי שאני אמצא דרכים טובות יותר לשלב אירובי באימונים שלי. כל ספורט הוא ספורט טוב. ריקוד, פילאטיס, ריצה, הליכות - אין צורך להתמיד בפעילות שלא מסבה לך הנאה.

🏐 לא לתכנן זמנים - כשהייתי בצבא והשגרה שלי הייתה פחות עקבית מהיום, הייתי מתכננת בקפידה מתי אני עובדת עד מאוחר, מתי אני יוצאת מוקדם ומתי יש לי חופש כדי שאפנה זמן להתעמל.

🏐 לצפות לתוצאות לא ריאליסטיות - אם זה לא היה ברור, אני נגד התעמלות למען מטרות אסתטיות. גם בגלל שאנחנו לא יכולות לשלוט במראה שלנו, אבל גם כי על מנת להגיע לאותו מראה של אושיית פיטנס חטובה עם קוביות בבטן, צריך להקדיש את החיים לכושר, מה שנראה לי פשוט לא בר קיימא לאישה הממוצעת.

.•° ✿ °•.

אני מקווה שאולי עוררתי בכן קצת מוטיבציה להתחיל להתעמל. גם מעט תנועה כל יום מצטברת ומחוללת שינוי אמיתי. אני לא האמנתי שאהיה אדם שלא מסוגל לראות את החיים שלו בלי כושר. בפוסט הבא אתרכז באיך מתמידים בכושר, מה למדתי במסע והמורכבות של הנושא.

האם אתן מתעמלות באופן קבוע? מה גרם לכן להתחיל להתעמל? איזה ספורט אתן נהנות לעשות?